תרופות פסיכיאטריות
הדף מסביר מה הן תרופות פסיכיאטריות ואיך משתמשים בהן לצד טיפולים אחרים, ומציג את הקבוצות העיקריות — תרופות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות חרדה, תרופות ממריצות, תרופות אנטי-פסיכוטיות ומייצבי מצב רוח: למה כל קבוצה משמשת, ובחלק מהקבוצות גם מה ידוע על זמן ההשפעה, על תופעות הלוואי ועל המעקב שעשוי להידרש. בסופו: מה חשוב לדעת כשנרשמת לכם תרופה, ולמה לא מפסיקים טיפול תרופתי בלי להתייעץ.
מה הן תרופות פסיכיאטריות?
לתרופות יכול להיות תפקיד חשוב בטיפול בהפרעות נפשיות ובמצבים נפשיים. לעיתים קרובות משתמשים בהן בשילוב עם טיפולים אחרים, כמו טיפול פסיכולוגי (פסיכותרפיה) וטיפול בגירוי מוחי. תרופות יכולות להשפיע על אנשים בדרכים שונות, וייתכן שיידרשו כמה ניסיונות עד שמוצאים את התרופה היעילה ביותר עם מינימום תופעות לוואי. חשוב לבנות יחד עם איש או אשת מקצוע בתחום הבריאות או בריאות הנפש תוכנית טיפול שמתאימה לצרכים האישיים ולמצב הרפואי שלכם.
המידע על תרופות מתעדכן לעיתים קרובות. באתר מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) יש מדריכי תרופות (Medication Guides) עם המידע העדכני, האזהרות והתרופות המאושרות בארה"ב (באנגלית). גם באתר MedlinePlus של הספרייה הלאומית לרפואה בארה"ב יש מידע על תרופות, צמחי מרפא ותוספי תזונה, כולל תופעות לוואי ואזהרות (באנגלית).
בדף הזה יש מידע בסיסי על תרופות פסיכיאטריות. הוא לא מכסה את כל התרופות הקיימות, ואין להשתמש בו כמדריך לקבלת החלטות רפואיות.
מה הן תרופות נוגדות דיכאון?
תרופות נוגדות דיכאון הן תרופות שמשמשות לטיפול בדיכאון. במקרים מסוימים אנשי מקצוע בתחום הבריאות עשויים לרשום נוגדי דיכאון לטיפול במצבים רפואיים אחרים, כמו חרדה, כאב ונדודי שינה.
סוגי נוגדי הדיכאון שנרשמים לעיתים קרובות הם:
- מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI)
- מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין ונוראפינפרין (SNRI)
- מעכבי ספיגה חוזרת של נוראפינפרין ודופמין (NDRI)
התרופות האלה נרשמות לעיתים קרובות כי הן משפרות את התסמינים של קבוצה רחבה של הפרעות דיכאון וחרדה, וגם יש להן פחות תופעות לוואי מנוגדי דיכאון ישנים יותר. לנוגדי דיכאון ישנים יותר, כמו נוגדי דיכאון טריציקליים ומעכבי מונואמין אוקסידאז (MAOI), יש אמנם יותר תופעות לוואי, אבל לאנשים מסוימים הם עשויים להיות האפשרות הטובה ביותר.
לנוגדי דיכאון לוקח זמן להשפיע — בדרך כלל 4–8 שבועות — ולעיתים קרובות בעיות בשינה, בתיאבון, באנרגיה ובריכוז משתפרות לפני שמצב הרוח משתפר. חשוב לתת לתרופה זמן להשפיע לפני שמחליטים אם היא מתאימה לכם.
בין תופעות הלוואי הנפוצות של SSRI ושל נוגדי דיכאון אחרים: אי נוחות בקיבה, כאבי ראש והפרעה בתפקוד המיני. תופעות הלוואי בדרך כלל קלות ונוטות לחלוף עם הזמן. למי שרגישים לתופעות הלוואי של התרופות האלה, לפעמים עוזר להתחיל במינון נמוך, להעלות את המינון היומי באיטיות רבה ולשנות את המועד או את האופן שבו לוקחים את התרופה (למשל לפני השינה או עם האוכל).
אסקטמין (Esketamine) הוא תרופה מאושרת בארה"ב (FDA) לדיכאון עמיד לטיפול, שאפשר לאבחן כשהתסמינים לא משתפרים אחרי שניסו לפחות שני נוגדי דיכאון. אסקטמין ניתן כתרסיס לאף, בקליניקה, במרפאה או בבית חולים. לעיתים קרובות הוא פועל במהירות — בדרך כלל בתוך שעות ספורות — ומקל על תסמיני הדיכאון. בדרך כלל ממשיכים לקחת גם נוגד דיכאון דרך הפה, כדי לשמור על השיפור בתסמינים.
שילוב של נוגדי דיכאון עם תרופות או תוספי תזונה אחרים שמשפיעים על מערכת הסרוטונין, כמו טריפטנים (שמשמשים לעיתים קרובות לטיפול במיגרנה) והיפריקום (St. John's wort, תוסף תזונה), עלול לגרום למחלה נדירה אבל מסכנת חיים שנקראת תסמונת סרוטונין. בין התסמינים של תסמונת סרוטונין: אי שקט, עוויתות שרירים, הזיות (לראות או לשמוע דברים שאחרים לא רואים או שומעים), חום גבוה ושינויים חריגים בלחץ הדם. אצל רוב האנשים הסיכון לתגובות קיצוניות כאלה נמוך. חשוב שאנשי מקצוע בתחום הבריאות ישקלו את כל האינטראקציות האפשריות בין התרופות, וינקטו משנה זהירות כשהם רושמים שילובי תרופות בסיכון גבוה מהרגיל וכשהם עוקבים אחריהם.
שימו לב: במקרים מסוימים, ילדים, מתבגרים ומבוגרים צעירים מתחת לגיל 25 עלולים לחוות עלייה במחשבות אובדניות או בהתנהגות אובדנית כשהם לוקחים נוגדי דיכאון, במיוחד בשבועות הראשונים אחרי תחילת הטיפול בתרופה או כשהמינון משתנה. יש לעקוב מקרוב אחר אנשים בכל גיל שלוקחים נוגדי דיכאון, במיוחד בשבועות הראשונים של הטיפול.
אם אתם או מישהו שאתם מכירים נמצאים במצוקה או חושבים על התאבדות, התקשרו לער"ן — עזרה ראשונה נפשית — במספר 1201, או פנו באינטרנט לסה"ר — סיוע והקשבה ברשת. במצבים מסכני חיים התקשרו למד"א, 101.
מה הן תרופות נוגדות חרדה?
תרופות נוגדות חרדה עוזרות להפחית תסמינים של חרדה, כמו התקפי חרדה, וכן פחד ודאגה קיצוניים.
תרופות רבות שמשמשות לטיפול בדיכאון — ובהן SSRI ו-SNRI — יכולות לשמש גם לטיפול בחרדה. במקרים של הפרעת פאניקה או הפרעת חרדה חברתית, אנשי מקצוע בתחום הבריאות מתחילים בדרך כלל ב-SSRI או בנוגדי דיכאון אחרים כטיפול ראשוני, כי יש להם פחות תופעות לוואי מתרופות אחרות.
בנזודיאזפינים הם סוג נפוץ נוסף של תרופות נוגדות חרדה, שמשמש לטיפול בחלק מתסמיני החרדה לטווח קצר. לפעמים משתמשים בהם לטיפול בהפרעת חרדה מוכללת.
אנשי מקצוע בתחום הבריאות עשויים לרשום גם חוסמי בטא מחוץ להתוויה (off-label) לטיפול בתסמיני חרדה לטווח קצר, אף על פי שהתרופות האלה לא אושרו למטרה הספציפית הזאת. למשל, אנשים עם פוביה — פחד מציף ולא רציונלי מאובייקט או ממצב מסוים, כמו עכבישים או דיבור מול קהל — חווים לעיתים קרובות תסמינים גופניים חזקים, כמו דופק מואץ, הזעה ורעד. חוסמי בטא יכולים לעזור בהתמודדות עם התסמינים האלה.
בנזודיאזפינים וחוסמי בטא מועילים, כשלוקחים אותם לפי הצורך, להפחתת חרדה חמורה בטווח הקצר. עם זאת, נטילת בנזודיאזפינים לאורך תקופות ארוכות עלולה להוביל לסבילות לתרופה ואף לתלות. כדי להימנע מהבעיות האלה, אנשי מקצוע בתחום הבריאות רושמים בדרך כלל בנזודיאזפינים לתקופות קצרות ומפחיתים את המינון בהדרגה, כדי להקטין את הסבירות לתסמיני גמילה או לחזרה של תסמיני החרדה. חוסמי בטא בדרך כלל לא מומלצים לאנשים עם אסתמה או סוכרת, כי הם עלולים להחמיר את התסמינים של שני המצבים.
בוספירון (Buspirone) הוא סוג נוסף של תרופה נוגדת חרדה, שאפשר להשתמש בו לטיפול בחרדה לאורך תקופות ארוכות יותר. בניגוד לבנזודיאזפינים, את הבוספירון צריך לקחת כל יום במשך 3–4 שבועות עד שהוא משפיע במלואו, והוא לא יעיל לטיפול בחרדה לפי הצורך.
מה הן תרופות ממריצות?
אנשי מקצוע בתחום הבריאות עשויים לרשום תרופות ממריצות לטיפול בהפרעת קשב ופעלתנות יתר (ADHD) ובנרקולפסיה. תרופות ממריצות מגבירות ערנות, קשב ואנרגיה. הן גם עלולות להעלות את לחץ הדם, את קצב הלב ואת קצב הנשימה.
תרופות ממריצות שניתנות במרשם משפרות את הערנות ואת הריכוז אצל רוב האנשים, ללא קשר לאבחנה. התרופות האלה יכולות לשפר במידה ניכרת את התפקוד היום-יומי של אנשים עם קשיי ריכוז משמעותיים, כמו אנשים עם ADHD. ההיפראקטיביות המוטורית שקשורה ל-ADHD אצל ילדים חולפת בדרך כלל עד גיל ההתבגרות, אבל אנשים עם ADHD עלולים להמשיך לחוות קשיי קשב וקושי להתרכז גם בבגרות. לכן תרופות ממריצות יכולות לעזור גם למבוגרים עם ADHD, ולא רק לילדים ולמתבגרים.
תרופות ממריצות בטוחות כשלוקחים אותן בפיקוח של איש או אשת מקצוע בתחום הבריאות ולפי ההוראות. יש ילדים שמספרים שהם מרגישים קצת שונה מהרגיל כשהם לוקחים את התרופה. רוב תופעות הלוואי של תרופות ממריצות קלות, ולא מופיעות במינונים נמוכים.
יש הורים שחוששים שתרופות ממריצות יובילו לשימוש לרעה או לתלות, אבל הראיות מראות שהסבירות לכך נמוכה כשלוקחים את התרופות לפי המרשם. איש או אשת מקצוע בתחום הבריאות יכולים בדרך כלל להתמודד בבטחה עם קשיים אחרים בטיפול בתרופות ממריצות, כמו הפרעות שינה והאטה בגדילה.
מה הן תרופות אנטי-פסיכוטיות?
תרופות אנטי-פסיכוטיות משמשות בדרך כלל לטיפול בפסיכוזה, מצב של ניתוק מסוים מהמציאות. למי שחווים התקף פסיכוטי יש לעיתים קרובות מחשבות שווא (אמונות מוטעות) או הזיות. פסיכוזה יכולה להיות קשורה לשימוש בחומרים או להפרעה נפשית כמו סכיזופרניה, הפרעה דו-קוטבית או דיכאון חמור (שנקרא גם דיכאון פסיכוטי).
אנשי מקצוע בתחום הבריאות עשויים לרשום תרופות אנטי-פסיכוטיות גם בשילוב עם תרופות אחרות, להקלה על תסמינים של דליריום, דמנציה או מצבים נפשיים אחרים שנפוצים יותר בגיל מבוגר. ה-FDA בארה"ב מחייב שעל כל התרופות האנטי-פסיכוטיות תופיע אזהרת קופסה שחורה (black box warning), ולפיה התרופות קשורות לשיעורים גבוהים יותר של שבץ מוחי ומוות בקרב אנשים בגיל מבוגר עם דמנציה.
תרופות אנטי-פסיכוטיות ישנות יותר, מהדור הראשון, נקראות לפעמים תרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות (או נוירולפטיקה). שימוש ממושך בתרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות עלול להוביל למצב של תנועות שרירים לא נשלטות, שנקרא דיסקינזיה מאוחרת (Tardive dyskinesia), והוא יכול להיות קל או חמור. מי שחושבים שאולי יש להם דיסקינזיה מאוחרת צריכים להתייעץ עם הגורם המטפל לפני שהם מפסיקים את התרופה.
תרופות חדשות יותר, מהדור השני, נקראות לפעמים תרופות אנטי-פסיכוטיות לא טיפוסיות. יש כמה תרופות כאלה, ומשתמשים בהן לעיתים קרובות כי הן מטפלות במגוון רחב יותר של תסמינים בהשוואה לתרופות הישנות יותר. למשל, לפעמים משתמשים בתרופות אנטי-פסיכוטיות לא טיפוסיות לטיפול בדיכאון דו-קוטבי, או בדיכאון אצל אנשים שלא הגיבו לטיפול בנוגדי דיכאון בלבד. אנשי מקצוע בתחום הבריאות עשויים לבקש ממי שלוקחים תרופות אנטי-פסיכוטיות לא טיפוסיות להגיע למעקב סדיר אחר המשקל, רמות הגלוקוז ורמות השומנים בדם.
תסמינים מסוימים, כמו אי שקט והזיות, חולפים בדרך כלל בתוך ימים מתחילת הטיפול בתרופה אנטי-פסיכוטית. תסמינים אחרים, כמו מחשבות שווא, חולפים בדרך כלל בתוך כמה שבועות. עם זאת, ייתכן שיעברו עד 6 שבועות עד שההשפעה המלאה של התרופה תורגש.
אם התסמינים לא משתפרים עם תרופות אנטי-פסיכוטיות רגילות, ייתכן שתירשם תרופה אנטי-פסיכוטית לא טיפוסית בשם קלוזאפין (Clozapine). מי שלוקחים קלוזאפין חייבים לעשות בדיקות דם סדירות, כדי לאתר תופעת לוואי שעלולה להיות מסוכנת ומופיעה אצל 1%–2% מהאנשים.
מה הם מייצבי מצב רוח?
מייצבי מצב רוח משמשים בדרך כלל לטיפול בהפרעה דו-קוטבית ובשינויים במצב הרוח שקשורים להפרעות נפשיות אחרות. במקרים מסוימים אנשי מקצוע בתחום הבריאות עשויים לרשום מייצבי מצב רוח כדי לחזק את ההשפעה של תרופות אחרות שמשמשות לטיפול בדיכאון.
ליתיום (Lithium) הוא מייצב מצב רוח יעיל, שמאושר לטיפול במאניה ובהפרעה דו-קוטבית. יש מחקרים שמצביעים על כך שליתיום עשוי להפחית את הסיכון להתאבדות בקרב מי שלוקחים אותו כטיפול מניעתי מתמשך. אנשי מקצוע בתחום הבריאות מבקשים בדרך כלל ממי שלוקחים ליתיום להגיע למעקב סדיר — בדיקת רמות הליתיום בדם, תפקוד הכליות ובלוטת התריס.
לפעמים משתמשים במייצבי מצב רוח לטיפול בדיכאון (בדרך כלל לצד נוגד דיכאון), בהפרעה סכיזואפקטיבית, בהפרעות שליטה בדחפים ובמחלות נפשיות מסוימות אצל ילדים. לאנשים עם דיכאון דו-קוטבי, אנשי מקצוע בתחום הבריאות רושמים בדרך כלל מייצב מצב רוח ונוגד דיכאון, כדי להפחית את הסיכון למעבר למאניה (שנקרא מחזוריות מהירה, rapid cycling).
גם תרופות נוגדות פרכוסים מסוימות יכולות לשמש כמייצבי מצב רוח, כי אצל אנשים מסוימים הן יעילות יותר מליתיום — למשל אצל אנשים עם תסמינים "מעורבים" של מאניה ודיכאון, או עם הפרעה דו-קוטבית עם מחזוריות מהירה. אנשי מקצוע בתחום הבריאות מבקשים בדרך כלל ממי שלוקחים תרופות נוגדות פרכוסים להגיע למעקב סדיר, לבדיקת רמות התרופה בדם, להערכת תופעות הלוואי ולבדיקת אינטראקציות אפשריות עם תרופות נפוצות אחרות.
מה חשוב לדעת על תרופות פסיכיאטריות?
אנשים מגיבים לתרופות בדרכים שונות, וייתכן שיידרשו כמה ניסיונות עד שמוצאים את התרופה היעילה ביותר עם מינימום תופעות לוואי. במקרים מסוימים אנשים מגלים שתרופה עוזרת לזמן מה, ואחר כך התסמינים חוזרים. לעיתים קרובות לוקח זמן עד שתרופה משפיעה, ולכן חשוב להתמיד בתוכנית הטיפול ולקחת את התרופה לפי המרשם.
אין להפסיק לקחת תרופה שנרשמה, גם אם מרגישים טוב יותר, בלי הנחיה של איש או אשת מקצוע בתחום הבריאות. הגורם המטפל יכול להתאים את תוכנית הטיפול כך שהמינון יופחת באיטיות ובבטחה. חשוב לתת לגוף זמן להסתגל לשינוי. הפסקה מוקדמת מדי של תרופה עלולה לגרום לתופעות לוואי לא נעימות או מזיקות.
אם נרשמה לכם תרופה:
- ספרו לאיש או אשת המקצוע שמטפלים בכם על כל התרופות, הוויטמינים ותוספי התזונה שאתם כבר לוקחים.
- הזכירו לאיש או אשת המקצוע כל אלרגיה שיש לכם, וספרו להם על בעיות שהיו לכם עם תרופות בעבר.
- ודאו שאתם מבינים איך לקחת את התרופה לפני שאתם מתחילים להשתמש בה, וקחו אותה לפי ההוראות.
- דברו עם איש או אשת המקצוע על תופעות לוואי אפשריות ועל מה שצפוי כשלוקחים את התרופה.
- אל תיקחו תרופות שנרשמו למישהו אחר, ואל תיתנו את התרופה שנרשמה לכם לאף אחד אחר.
- פנו מיד לגורם המטפל אם יש לכם בעיות עם התרופה, או אם אתם חוששים שהנזק ממנה רב מהתועלת. הגורם המטפל יעזור לכם לפתור את הבעיות ולהחליט על הצעדים הבאים.
- על תופעות לוואי חמורות דווחו לגורם המטפל ולמשרד הבריאות: דיווח על תופעות לוואי ואירועים חריגים הקשורים בתרופות.