הערכות ב-PM+

למידה: מה תלמדו בפרק הזה?	מפגש: לאיזה מפגש הפרק הזה קשור?	דפי עבודה: אילו דפי עבודה קשורים לפרק הזה?
• על ההערכות השונות • איך לבצע את ההערכות הנדרשות • איך להעריך מטופלים עם תוכנית לשים קץ לחייהם בעתיד הקרוב ולהגיב להם	• לפני PM+ (לפני ההתערבות) ואחריה (אחרי ההתערבות), ובתחילת כל מפגש (במהלך ההתערבות) • הקדישו 60 דקות להערכה לפני PM+ ו-5 דקות להערכה במהלך PM+.	• כל פרוטוקולי ההערכה — נספחים א, ב ו-ג • מחשבות אובדניות — נספח ד

מתי מבצעים הערכות?

יש שלושה סוגים של הערכה:

1. הערכה לפני PM+: נעשית לפני שאתם מתחילים PM+ עם מטופל או מטופלת (נספח א)
2. בתחילת כל מפגש PM+: זו הערכה קצרה למעקב אחר ההתקדמות של המטופלים (נספח ב)
3. הערכה אחרי PM+: נעשית בתוך כמה שבועות מהרגע שהמטופלים סיימו את PM+ (נספח ג).

אפשר גם לקבוע עם המטופלים שיחת מעקב כמה חודשים אחרי שסיימו את PM+. זו הזדמנות טובה לבדוק איך הם מתקדמים. תוכלו להיעזר באותן שאלות הערכה כמו בנספח ג גם במעקב הזה, או לבחור בשיחה פחות פורמלית.

למה מבצעים הערכה?

הערכה לפני PM+ חשובה מאוד. היא נותנת לכם הזדמנות:

• להכיר את המטופלים;
• לשמוע את הסיפור שלהם;
• להחליט אם המטופלים מתאימים ל-PM+ ומוכנים לה;
• לאסוף מידע ספציפי על הבעיות המעשיות והרגשיות שלהם, שיעזור לכם להתכונן ל-PM+.

הערכות במהלך PM+ ואחריה עוזרות לעקוב אחר ההתקדמות של המטופלים ולתמוך טוב יותר בהחלמה הרגשית שלהם. ייתכן שהמטופלים לא ישתפרו מיד. המידע הזה, שעולה מההערכות בתחילת כל מפגש, יעזור לכם ולמדריך או למדריכה שלכם להחליט איך לשפר את הטיפול שאתם נותנים.

איך מבצעים הערכה?

בהערכה טובה משתמשים תמיד במיומנויות העזרה הבסיסיות. ודאו שאתם משתמשים במיומנויות שמתוארות בפרק 3 (מיומנויות עזרה בסיסיות) כשאתם מבצעים הערכה. בין הדברים החשובים שכדאי לשים לב אליהם:

• השתמשו בשפה פשוטה וברורה.
• ודאו שאתם מדברים בצורה שמתאימה לגיל, למין, לתרבות ולשפה של המטופלים.
• היו ידידותיים, מכבדים ולא שיפוטיים בכל עת.
• הגיבו ברגישות למידע פרטי ומעורר מצוקה (למשל על תקיפה מינית או על פגיעה עצמית).

שלבים לביצוע הערכה

1. הציגו את עצמכם.

2. ספרו למטופלים מה הסיבה להערכה ומה יקרה.

   • ספרו להם:

     • שההערכה נועדה לבדוק אם PM+ עשויה לעזור להם בבעיות מהסוג שיש להם;
     • שתבקשו מהם לדבר על כמה מהקשיים שלהם;
     • שתשאלו אותם שאלות ספציפיות על הבעיות ועל הרגשות שלהם;
     • שזה אמור להימשך שעה אחת בלבד.

   • ספרו למטופלים שהם לא חייבים לשתף מידע אישי אם זה לא נוח להם:

     אשאל אתכם הרבה שאלות. אני מקווה שיהיה לכם נוח לענות עליהן. אם שאלה מסוימת לא נוחה לכם, תגידו לי בבקשה. ענו בבקשה רק על מה שנוח לכם. ברור לי שיכול להיות קשה לדבר עם אדם חדש על הבעיות ועל החוויות שלכם.

3. ספרו להם על הסודיות.

   • ודאו שהמטופלים מבינים איזה מידע יישאר חסוי ועם מי תשתפו אותו:
     • כל המידע נשמר חסוי, אלא אם המטופלים נותנים לכם רשות לשתף אותו עם מישהו אחר.
     • כל המידע ישותף עם המדריך או המדריכה שלכם, כדי שיוכלו לוודא שמטפלים במטופלים כראוי ושהם מקבלים את הטיפול הטוב ביותר.
     • אם במהלך ההערכה או PM+ יש חשש שהמטופלים נמצאים בסיכון לשים קץ לחייהם או לפגוע במישהו אחר, או שהם מספרים לכם על התעללות בילדים (למשל התעללות פיזית או מינית או הזנחה), תצטרכו להודיע על זה למישהו,¹⁰ גם אם האדם לא מסכים לכך.

   לפני שנתחיל היום, חשוב לי שתבינו שכל מה שנדבר עליו במפגשים שלנו יישאר חסוי. לא אוכל לדבר עליכם או על מה שקורה במפגשים האלה עם בני המשפחה שלכם או עם אנשים אחרים בלי הרשות שלכם.

   עם זאת, יש כמה גבולות לפרטיות הזאת, וחשוב לי שתבינו אותם. אם יהיה לי חשש גדול שאתם בסיכון לשים קץ לחייכם או לפגוע במישהו אחר, אדבר איתכם על הדרך לבנות יחד תוכנית שתשמור על הביטחון שלכם ושל אחרים. בדרך כלל זה יחייב אותי לדבר עם המדריך או המדריכה שלי ולנסות להשיג לכם את העזרה הטובה ביותר. (תצטרכו להתאים את זה לחוקי המדינה.) אני עושה את זה כי התפקיד שלי הוא לדאוג לכם ולביטחון שלכם.

   אדבר גם באופן קבוע עם המדריך או המדריכה שלי על ההתקדמות שלכם. הם הוכשרו במיוחד לעזור למטופלים עם בעיות רגשיות, ויוודאו שאתם מקבלים ממני את הטיפול הטוב ביותר.

   האם זה מובן לכם, או שיש לכם שאלות על הפרטיות שלכם?

4. ספרו בקצרה על PM+.

   • ספרו למטופלים ש-PM+:
     • יכולה לעזור למבוגרים עם בעיות מעשיות ורגשיות;
     • היא התערבות פרטנית (הם ייפגשו איתכם לבד);
     • מתקיימת פעם בשבוע במשך חמישה שבועות.
   • ודאו שהמטופלים יודעים מה PM+ איננה:
     • המטופלים לא יקבלו סיוע חומרי, כסף או תרופות.
   • היו כנים מאוד לגבי מה שהמטופלים יקבלו מ-PM+ ומה שלא יקבלו.

5. התחילו את ההערכה.

   • שאלו את כל השאלות כמו שהן כתובות בפרוטוקול ההערכה לפני PM+, כולל הגרסה של PSYCHLOPS שלפני ההתערבות (נספח א).

הערכות בתחילת המפגשים

בתחילת כל מפגש PM+ עליכם לבצע את הערכת ה-PSYCHLOPS בגרסה שבמהלך ההתערבות (נספח ב). זהו ראיון קצר (שנמשך 5–10 דקות), והוא נותן לכם מושג איך המטופלים מתקדמים. אפשר להשתמש בתשובות המטופלים בהערכת ה-PSYCHLOPS כדי לדבר עוד על השבוע שעבר ועל התרגול שלהם בבית.

מעקב אחר תוכניות לשים קץ לחיים

בהערכת ה-PSYCHLOPS השבועית תעקבו גם אחר מחשבות אובדניות אצל חלק מהמטופלים:

1. מטופלים שדיווחו על מחשבות אובדניות בהערכה לפני PM+;
2. מטופלים שמצב הרוח שלהם ירוד מאוד (שקיבלו ציון 4 או 5 בשאלה 1.4 בגרסת ה-PSYCHLOPS שבמהלך ההתערבות).

כשאתם עוקבים אחר המחשבות האובדניות של המטופלים, אתם יכולים לעזור להם לקבל את סוג הטיפול שהם זקוקים לו. למשל, מי שיש להם תוכנית לשים קץ לחייהם בעתיד הקרוב זקוקים לטיפול דחוף כדי לשמור על ביטחונם, ו-PM+ לא תתאים להם בשלב הזה. PM+ גם לא תספיק למי שעשו ניסיון התאבדות במהלך ההתערבות, כי הם יזדקקו לעזרה של אנשי מקצוע מומחים. מטופלים שיש להם מחשבות אובדניות אבל הם לא מתכננים לפעול לפיהן יכולים לקבל עזרה דרך PM+.

הערכה של מחשבות אובדניות¹¹

תצטרכו לשאול את המטופלים שאלות ישירות על אובדנות לאורך ההערכה וההתערבות, ולהיצמד לשאלות ההערכה כמו שהן כתובות. עליכם להחליט אם למטופלים יש תוכנית לשים קץ לחייהם בעתיד הקרוב, ולהגיב בהתאם.

לאורך ההתערבות תצטרכו לעקוב אחר המחשבות האובדניות של המטופלים בהערכה שבמהלך ההתערבות, ולהגיב בהתאם כדי לעזור לשמור על ביטחונם.

אנשים רבים נמנעים מלשאול שאלות ישירות על אובדנות, גם אם הם חושדים שיש לאדם מחשבות מטרידות כאלה. לרוב הסיבה היא החשש ששיחה על אובדנות תכניס לאדם רעיונות לראש, ושמי שלא חשבו על התאבדות קודם עלולים לחשוב עליה עכשיו. זו אמונה נפוצה מאוד, אבל שגויה. ולמרבה הצער, אחת התוצאות הקשות של השתיקה סביב אובדנות היא שמי שסובלים מהמחשבות האלה נשארים לבד ובלי תמיכה. לכן, כמסייעים, חשוב שתרגישו בנוח לדבר בפתיחות על אובדנות, ושתראו למטופלים ששום דבר שהם יגידו לא יזעזע אתכם. ולבסוף, מפני שאובדנות יכולה להיות נושא רגיש כל כך, חשוב שתניחו בצד כל אמונה אישית שיש לכם על אובדנות, ושתבהירו היטב שאתם לא שופטים את המטופלים על המחשבות, התוכניות או הניסיונות הקודמים שלהם. זה יכול להיות קשה.

הנחיות להערכת מחשבות אובדניות אצל מטופלים

שאלו שאלות ישירות וברורות:

• שאלו את השאלות כמו שהן כתובות בהערכה.
• כשאתם שואלים שאלות על אובדנות, הימנעו מניסוחים עקיפים שעלולים להתפרש לא נכון.
• שאלות ישירות עוזרות למטופלים להרגיש שלא שופטים אותם על כך שיש להם מחשבות או תוכניות אובדניות, או על כך שעשו ניסיונות בעבר.
• יש אנשים שלא יהיה להם נוח לדבר איתכם על אובדנות, אבל אתם יכולים לומר להם שחשוב לכם מאוד להבין בבירור עד כמה הם מוגנים.
• שאלות על אובדנות לא יכניסו לאדם לראש את הרעיון לשים קץ לחייו, אם הוא לא חשב על זה קודם.

מענה למטופלים עם תוכנית לשים קץ לחייהם בעתיד הקרוב:

• פנו תמיד למדריך או למדריכה שלכם.
• צרו סביבה בטוחה ותומכת.
• הרחיקו אמצעים לפגיעה עצמית, אם אפשר.
• אל תשאירו את האדם לבד. דאגו שקרובים שמטפלים בו או אנשי צוות יישארו איתו כל הזמן.
• אם אפשר, הציעו חדר נפרד ושקט לזמן ההמתנה.
• הקדישו תשומת לב למצב הנפשי ולמצוקה הרגשית של האדם, בעזרת מיומנויות העזרה הבסיסיות שלכם.

קשיים במהלך ההערכה

התסריטים הבאים יכולים לעזור לכם כשמטופלים זקוקים לתשומת לב נוספת במהלך ההערכה.

1. כשמטופלים ביישנים או מהססים לשתף מידע

חשוב לכבד את המטופלים בכל עת. אם נראה שהם מתוחים או שלא נוח להם לשתף מידע, אל תלחצו עליהם למסור לכם מידע אישי.

דרך נוספת שיכולה לעזור: להודיע למטופלים כבר בהתחלה שהם לא חייבים לענות על השאלות שלכם. חשוב שהמטופלים ירגישו שהשליטה במפגש בידיהם, ושלא ירגישו מחויבים למסור מידע אם זה לא נוח להם.

אם לא נוח לכם לענות על אחת מהשאלות שלי, אתם לא חייבים לענות. פשוט שתפו אותי במה שנוח לכם.

2. כשצריך לעצור מטופלים באמצע דבריהם

יהיו מקרים שבהם תצטרכו להחזיר מטופלים לנושא, אם הם מדברים הרבה על נושא שלא קשור להערכה, או אם אתם צריכים לקבל מידע ספציפי שאין לכם. חשוב לגלות חמימות כשאתם מבקשים ממטופלים לעבור לנושא הבא.

הדיאלוג הבא מציע דרך לשנות נושא ברגישות.

נשמע שאתם מתמודדים עכשיו עם הרבה קשיים. אבל מה שהכי מעניין אותי לשמוע עליו כרגע זה (שאלו את השאלה הבאה) …

לפעמים תצטרכו להיות ישירים קצת יותר עם המטופלים, במיוחד אם הזמן אוזל. חשוב שגם אז תביעו אכפתיות וחמימות. למשל:

מאוד מעניין אותי לשמוע על זה, אבל אני לא רוצה שייגמר לנו הזמן. יש לי עוד כמה שאלות שעליי לשאול אתכם. האם זה בסדר מצידכם שנעבור עליהן עכשיו, ובזמן שיישאר נדבר על הדאגות האחרות שלכם?

בפרק הזה למדתם

• על כל אחת מההערכות השונות שתבצעו
• איך לבצע הערכה פסיכולוגית
• איך לעקוב אחר מטופלים עם תוכנית לשים קץ לחייהם בעתיד הקרוב ולהגיב להם

נספח ד: הערכה של מחשבות אובדניות ומענה להן ב-PM+

העמודים הבאים כוללים מידע על סיכון אובדני. ההנחיות חוזרות על מה שכתוב במדריך, אבל הן מוצגות בצורה שמאפשרת לכם לצלם או להדפיס עמודים נבחרים ולקחת אותם איתכם למפגשי ההערכה וההתערבות. אנחנו ממליצים לעשות כך, כדי שלא תשכחו איך להעריך מטופלים אובדניים ולהגיב להם.

הנחיות להערכת מחשבות אובדניות אצל מטופלים

1. שני סוגים של סיכון אובדני:

• יש להם תוכנית לשים קץ לחייהם בעתיד הקרוב. מטופלים כאלה אין לכלול ב-PM+. יש להעביר אותם מיד לטיפול של איש או אשת מקצוע מומחים.
• אין להם תוכנית לשים קץ לחייהם בעתיד הקרוב, אבל ייתכן שקיים סיכון אובדני. ייתכן שלמטופלים האלה יש מחשבות אובדניות, אבל הם אומרים שהם לא מתכננים לפעול לפיהן בעתיד הקרוב. ייתכן שהיו להם בעבר מחשבות אובדניות, תוכניות אובדניות או ניסיונות התאבדות, וייתכן שלא. מטופלים כאלה אפשר לכלול ב-PM+. במקרה של ספק, דברו עם המדריך או המדריכה שלכם.

2. איך לשאול שאלות:

• שאלו על אובדנות את כל המטופלים שנמצאים כעת בדיכאון או מרגישים חוסר תקווה.
• הימנעו מניסוחים עקיפים שהמטופלים עלולים לפרש לא נכון.
• אם לא נוח למטופלים עם השאלות, אמרו להם שאתם חייבים לשאול את כולם את השאלות האלה, כי חשוב מאוד שתבינו בבירור עד כמה הם מוגנים.

3. מענה למטופלים עם תוכנית לשים קץ לחייהם בעתיד הקרוב:

• פנו תמיד למדריך או למדריכה שלכם.
• צרו סביבה בטוחה ותומכת.
• הרחיקו אמצעים לפגיעה עצמית, אם אפשר.
• אל תשאירו את האדם לבד. דאגו שקרובים שמטפלים בו או אנשי צוות יישארו איתו כל הזמן.
• אם אפשר, הציעו חדר נפרד ושקט לזמן ההמתנה.
• הקדישו תשומת לב למצב הנפשי ולמצוקה הרגשית של המטופלים (כלומר, בעזרת מיומנויות עזרה בסיסיות).

עבודה ב-PM+ עם מטופלים שיש להם מחשבות אובדניות

במהלך PM+, ייתכן שלחלק מהמטופלים יהיו מחשבות לשים קץ לחייהם, אבל בלי תוכנית לפעול לפיהן בעתיד הקרוב. טבלת "סיבות טובות ופחות טובות" (ראו פרק 5 במדריך או מפגש 1 בפרוטוקול ההתערבות בנספח ז) היא דרך טובה לעזור למטופלים להתמודד עם המחשבות האלה ולחשוב על הסיבות להישאר בחיים. כאן השיחה צריכה להתמקד בסיבות לחיות ובסיבות לא לחיות. המשימה שלכם תהיה לעזור בעדינות למטופלים למצוא סיבות חשובות להישאר בחיים, ולהבין שהסיבות שלהם למות הן קרוב לוודאי זמניות בלבד (למשל הדיכאון שלהם, שגורם להם לרצות למות, יכול להשתפר).

התחילו בכך שתשאלו את המטופלים למה הם חושבים שהיה טוב יותר אם היו מתים. אחר כך דברו על הסיבות שלהם לחיות.

שאלות לדוגמה:

• מה מחזיק אתכם בחיים כרגע?
• האם יש בני משפחה או חברים שאתם נשארים בחיים בשבילם?
• האם יש דברים שנהניתם מהם בחיים? לאחרונה? מזמן?
• האם תמיד הרגשתם ככה? אם לא, ממה נהניתם בחיים בעבר?
• אילו תקוות יש לכם לעתיד? (עזרו להם לחשוב איך לפתור את הבעיות המעשיות שלהם, איך להפחית את הבעיות הרגשיות וכדומה.)
• אם לא היו לכם הבעיות שאתם מתמודדים איתן כרגע, האם זה היה משנה את המחשבות שלכם על לא להיות בחיים?
• PM+ נועדה לעזור לכם להתמודד טוב יותר עם הבעיות האלה ולהפחית אותן. אם הייתם נשארים בהתערבות והבעיות האלה היו פוחתות, האם זו הייתה סיבה טובה להישאר בחיים עכשיו?

אחרי ששמעתם את התשובות של המטופלים, סכמו את הסיבות העיקריות לחיות ולא לחיות, והדגישו את הסיבות שלהם לחיות. אחר כך תוכלו לחזור על הסיבות של המטופלים להצטרף ל-PM+ מטבלת "סיבות טובות ופחות טובות" הראשונה שמילאתם. זכרו שאפשר לחזור לטבלה הזאת בכל זמן לאורך ההתערבות.

הערות

10. מענה הולם למחשבות, לתוכניות או לניסיונות התאבדות יהיה תלוי בחוקי המדינה ובמשאבים המקומיים, ועליכם לקחת את זה בחשבון בשלב ההתאמה. בכל מקרה, יש לפנות מיד למדריך או למדריכה.
11. גרסה להדפסה של ההנחיות האלה נמצאת גם בנספח ד. מומלץ למסייעים להביא איתם צילומים שלהן למפגשים, כדי שיוכלו להגיב בביטחון ובאופן הולם למטופלים עם מחשבות או תוכניות אובדניות.

טקסטים קשורים

• לעשות את מה שחשוב בזמנים של לחץ: מדריך מאויר

  WHO