התמודדות עם בעיות ב-PM+

פרק 7: התמודדות עם בעיות

למידה: מה תלמדו בפרק הזה?	מפגש: לאיזה מפגש הפרק הזה קשור?	דפי עבודה: אילו דפי עבודה קשורים לפרק הזה?
• לאילו סוגים של בעיות משתמשים באסטרטגיה הזאת • מהם השלבים של "התמודדות עם בעיות", עם תיאור מקרה • איך מתמודדים עם קשיים (למשל מטופלים שמציעים פתרונות לא מועילים, מטופלים שמרגישים חוסר תקווה) ואיך נמנעים ממתן עצות	• מפגשים 2–4 • הקדישו 70 דקות ממפגש 2 להצגת האסטרטגיה הזאת • הקדישו בין 20 ל-35 דקות לבדיקה חוזרת במפגשים הבאים (הזמנים המדויקים בתרשים)	• דף העזר "התמודדות עם בעיות" — נספח ה • לוח הפעילויות — נספח ה

רקע

מצבי קושי עלולים לפגוע ביכולת של אנשים להתמודד היטב עם בעיות מעשיות. הם עלולים להרגיש חוסר אונים או חוסר ביטחון בהתמודדות עם הבעיות שלהם, או שתחושות של חרדה או אבל יפריעו להם להתמודד עם בעיות מעשיות בצורה יעילה. "התמודדות עם בעיות" היא אסטרטגיה מובנית שנועדה לשפר את היכולת של המטופלים לפתור בעיות מעשיות ולהתמודד איתן. תקדישו כ-70 דקות ממפגש 2 כדי ללמד את המטופלים את האסטרטגיה הזאת, ובמהלכן תיישמו אותה על הבעיה שבחרו (כלומר בדרך כלל הבעיה שגורמת להם את המצוקה הגדולה ביותר).

השלבים של התמודדות עם בעיות

"התמודדות עם בעיות" מתבצעת בכמה שלבים, שמוסברים בפירוט בהמשך. הסבירו למטופלים כל שלב בפירוט כשאתם עובדים יחד על בעיה שזיהיתם במפגש. הצגת דף העזר "התמודדות עם בעיות" למטופלים יכולה לעזור לשיחה.

1. רשימת הבעיות

בהערכת ה-PSYCHLOPS ביקשתם מהמטופלים לציין שני דברים שמטרידים אותם. בשלב הראשון של "התמודדות עם בעיות" חוזרים אל הדברים האלה, שואלים את המטופלים אם יש דברים נוספים שמטרידים אותם ומחליטים אם אלה בעיות שאפשר לפתור, בעיות שאי אפשר לפתור או בעיות לא חשובות.¹³ דברו עם המטופלים קודם כול על הבעיות שחשובות אבל גם אפשר לפתור אותן — במילים אחרות, בעיות שלמטופלים יש עליהן שליטה או השפעה כלשהי, או אפילו רק על חלק מהן. מטופלים שמרגישים חוסר תקווה גדול עלולים לחשוב שאי אפשר לפתור אף אחת מהבעיות שלהם, ולכן ייתכן שתצטרכו להגיד להם למה לדעתכם בעיה מסוימת דווקא ניתנת לפתרון.

בעיות שאי אפשר לפתור הן בעיות שאי אפשר לשנות ואין עליהן שום השפעה או שליטה, למשל חיים בשכונת עוני. אבל לפעמים גם בבעיה שאי אפשר לפתור יש חלקים שאפשר בכל זאת לשנות. בדרך כלל זה קשור לדרך שבה המטופלים רואים את הבעיה. למשל, מי שחולים בסרטן אולי לא יכולים לשנות את המחלה שלהם, אבל ייתכן שיש דברים שהם יכולים לעשות כדי להקל על הכאב או כדי להתמודד עם בעיות בקבלת טיפול רפואי. בתור מסייעים, תצטרכו לבדוק יחד עם המטופלים אם יש בבעיה חלקים שאפשר לשנות או להשפיע עליהם.

לסיום, רשמו גם את הבעיות שהמטופלים אולי רואים כלא חשובות. אמרו למטופלים ש"התמודדות עם בעיות" היא אסטרטגיה שאפשר להשתמש בה כדי לפתור או לשנות את הבעיות שאפשר לפתור.

2. בחירת בעיה

השלב השני של "התמודדות עם בעיות" הוא לבחור באיזו בעיה המטופלים רוצים להתמקד. זו לא חייבת להיות הבעיה שהם ציינו בהערכה. אנחנו ממליצים שהמטופלים יבחרו קודם בעיה קלה יותר. כך תהיה להם הזדמנות לחוות הצלחה כבר בתחילת ההתערבות. עם זאת, בשלב כלשהו במהלך ההתערבות כדאי שתנסו לטפל יחד עם המטופלים בבעיה גדולה או קשה יותר, כי בלי התמיכה שלכם אולי יהיה להם קשה יותר להשתמש ב"התמודדות עם בעיות" כמו שצריך. אבל כמו בהחלטות אחרות, דברו על זה עם המדריך או המדריכה שלכם — כי אצל חלק מהמטופלים שמרגישים חוסר תקווה גדול, ייתכן שהחלטה כזאת לא תתאים.

3. הגדרת הבעיה

בשלב הבא תעזרו למטופלים להגדיר את הבעיה בצורה הספציפית ביותר שאפשר. התפקיד שלכם בתור מסייעים בנקודה הזאת הוא להחליט אילו חלקים של הבעיה הם מעשיים ומתאימים ל"התמודדות עם בעיות". הבעיה המוגדרת צריכה לכלול גם מרכיבים שאפשר להשפיע עליהם או לשלוט בהם. מטופלים עשויים לומר ש"להרגיש חסרי ערך" היא בעיה שהם רוצים לשנות. אבל הבעיה הזאת גדולה ומעורפלת מדי. אתם צריכים לעזור למטופלים לנסח אותה בצורה ספציפית ומעשית יותר. לשם כך אפשר לשאול כמה מהשאלות הבאות (שאפשר להשתמש בהן גם בדוגמאות אחרות).

• מתי זו בעיה בשבילכם? באילו מצבים הבעיה הזאת מופיעה?
• איך הבעיה הזאת נראית? אם הייתי רואה אתכם כשהבעיה הזאת מתרחשת, מה הייתי רואה, איך הייתם נראים, מה הייתם עושים או לא עושים?
• איך החיים שלכם (למשל חיי היום-יום) היו נראים אחרת אם הבעיה הזאת לא הייתה קיימת?

הגדרת הבעיה יכולה להיות השלב המאתגר ביותר למסייעים. חשוב לעשות אותו היטב, כי הוא קובע איך תלמדו את המטופלים את שאר האסטרטגיה. לכן אנחנו ממליצים שתתכוננו בין מפגש 1 למפגש 2 ותחשבו איך תעזרו למטופלים להגדיר כמה מהבעיות שזוהו בהערכה. זה יכול להיות נושא מועיל לשיחה בהדרכה.

4. סיעור מוחות

אחרי שהבעיה הוגדרה, עודדו את המטופלים לערוך סיעור מוחות, כלומר לחשוב על כמה שיותר פתרונות או רעיונות שעשויים לפתור או לשנות את הבעיה הזאת, או חלק ממנה. אם אפשר, כתבו את הפתרונות על דף, כדי שתזכרו את כולם. זה יהיה חשוב כשתגיעו לשלב 5. זכרו שפתרונות אפשריים יכולים לכלול גם כוחות, משאבים או תמיכה שכבר יש למטופלים.

סיעור מוחות הוא לא מתן עצות

מטופלים רבים יזדקקו לעזרה בסיעור המוחות על פתרונות, במיוחד אם הם מרגישים חוסר תקווה עמוק. תתפתו לתת למטופלים פתרונות שונים, במיוחד אם תרגישו חוסר סבלנות כשהמטופלים מתקדמים בזה לאט. אבל מכיוון ש-PM+ פועלת כמו תוכנית הכשרה, חשוב שתכוונו את המטופלים בכך שתציעו רעיונות כלליים שיעזרו להם לחשוב על פתרונות ספציפיים יותר. למשל, למטופלים שמרגישים לחץ מציף בקשר לנושא שהוא טאבו בחיים שלהם (כמו תקיפה מינית בעבר), אתם יכולים להציע לשקול לדבר על הבעיה הזאת עם מישהו שהם סומכים עליו. עדיף לעודד סיעור מוחות כך, ולא להגיד למטופלים לדבר על הבעיה עם אדם ספציפי, למשל עם האימא שלהם. המטרה היא לעזור למטופלים להגיע לרעיונות משלהם.

מודעות לערכים האישיים שלכם

גם בשלב הזה אתם צריכים להיזהר שהערכים האישיים שלכם לא יפריעו. למשל, ייתכן שלא תסכימו עם הערכים שעומדים מאחורי הפתרונות האפשריים שהמטופלים שוקלים (כמו לדבר עם איש דת מסוים, לרמות כדי להשלים משימה בעבודה, לסרב לעזור למישהו אחר), או שתרצו להציע פתרון שמבוסס על מערכת הערכים שלכם ולא על זו של המטופלים. חשוב מאוד שבמהלך PM+ תניחו בצד את הערכים האישיים שלכם ותעזרו למטופלים להחליט על בסיס הערכים והאמונות האישיים שלהם. דעו שזה קשה למסייעים מכל הסוגים. אבל חשוב מאוד שתכבדו את המטופלים שלכם ולא תתווכחו על הערכים שלהם.

פתרונות שפותרים את הבעיה כולה

בשלב הזה חשוב גם שהמטופלים לא יתעסקו יותר מדי בניסיון למצוא רק פתרונות שיפתרו את הבעיה לגמרי. כאן מטופלים רבים נתקעים לעיתים קרובות כשהם מנסים להתמודד עם בעיה בעצמם. המטרה בשלב הזה היא לחשוב על כל פתרון שהוא, לא משנה כמה הוא יעיל (או לא יעיל) בפתרון הבעיה, או אפילו רק חלק ממנה. אפשר אפילו להשתמש בהומור ולהעלות הצעות מטופשות כדי להמחיש את הנקודה הזאת. כמו כן, אם המטופלים שופטים את היעילות של הפתרונות או דוחים חלק מהם, הקפידו להזכיר להם שבשלב הזה הם רק מנסים להגיע לכמה שיותר פתרונות, ולא להעריך אותם.

תחושות של חוסר תקווה

מטופלים שמצב הרוח שלהם ירוד או שמרגישים חוסר תקווה גדול עלולים להתקשות מאוד לחשוב על פתרונות או רעיונות לשינוי הבעיה שלהם, כי הם חושבים הרבה פעמים ששום דבר לא ישתפר, ויש להם ספקות רבים ביכולת שלהם לשנות את המצב. אתם יכולים לעודד את המטופלים לענות בעזרת כמה שאלות, למשל:

• לבקש מהם לחשוב על רעיונות שאולי היו עוזרים לחבר במצב דומה, שמצב הרוח שלו לא ירוד.
• לשאול אותם מה הם הצליחו לנסות בעבר (בלי קשר לשאלה אם זה עזר או לא).
• להציע רעיונות רחבים או כלליים — למשל: "יש אנשים שגילו ששיחה עם אחרים יכולה לעזור. זה נשמע לכם כמו פתרון שתוכלו להשתמש בו? עם מי תוכלו לדבר? מה תוכלו להגיד או לשאול שאולי יעזור לפתור חלק מהבעיה?"

5. החלטה ובחירה

אחרי שמיציתם יחד עם המטופלים את כל הפתרונות האפשריים, זה הזמן לעזור להם להעריך או לשפוט כל פתרון. תעזרו למטופלים לבחור רק את האסטרטגיות שמועילות, כלומר משפיעות על הבעיה או עוזרות להתמודד איתה.

תוצאות בטווח הקצר ובטווח הארוך

כשמעריכים פתרונות, יכול לעזור לשקול את התוצאות של ההחלטות השונות גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. למשל, אם מטופלים בוחרים להתמודד עם זיכרונות קשים של אדם אהוב שמת בכך שהם משתכרים, זה אולי יקל על הרגשות שלהם בטווח הקצר. אבל בטווח הארוך זה פתרון לא מועיל, כי הוא עלול לגרום בעיות אחרות. לכן לא כדאי שהמטופלים יבחרו בפתרון הזה.

פתרונות לא מועילים

כשהמטופלים בוחרים פתרון שברור שהוא לא מועיל, אתם יכולים להיות ישירים יותר. פתרון לא מועיל הוא פתרון שגורם בעיות משמעותיות לרווחה הגופנית או הרגשית של המטופלים, לחברים ולבני המשפחה שלהם, או לעבודה ולחיי החברה שלהם.

נחזור לדוגמה הקודמת — השתכרות קבועה כדי להתמודד עם אבל. בטווח הקצר זה אולי יעיל, אבל שתייה מרובה של אלכוהול לאורך זמן צפויה לגרום עוד קשיים לרווחה הרגשית של המטופלים (למשל היא משאירה אנשים במצב רוח ירוד) וגם לרווחה הגופנית שלהם (למשל היא עלולה לגרום בעיות בכבד ובכליות). היא גם עלולה לפגוע בבני המשפחה ובחברים ולהשפיע על היכולת של האדם לעבוד (למשל ימי היעדרות מהעבודה בגלל השתייה, ריכוז ירוד בעבודה בגלל הנגאובר). דוגמאות אחרות לפתרונות לא מועילים: אלימות פיזית, שימוש בסמים או עיסוק בפעילויות לא חוקיות או מסוכנות.

פתרונות שאפשר לבצע

עליכם לעזור למטופלים לשקול עד כמה כל פתרון ניתן לביצוע. רעיון מסוים אולי יעיל מאוד, אבל אם המטופלים לא יכולים לבצע אותו בגלל מחסור במשאבים, לא כדאי לבחור בו.

למשל, מטופל אחד זיהה שהבעיה העיקרית שלו היא שאין לו עבודה. המסייע חשב יחד איתו על פתרונות ספציפיים לבעיה. בשיחה הזאת המטופל סיפר שלאחרונה הציעו לו עבודה בשכר טוב. זה היה יכול להיות פתרון טוב מאוד לבעיה שלו, אבל אחרי שיחה נוספת המטופל הבין שהעבודה בעצם מסוכנת מאוד — הוא היה צריך לעבוד בלילה באזור מסוכן מאוד בעיר. המטופל החליט שמכיוון שיש לו ילדים קטנים, הוא לא רוצה לסכן את חייו כדי לקבל את העבודה. לכן הוא החליט שהעבודה הזאת היא פתרון לא מועיל לבעיה שלו. עם זאת, המסייע והמטופל החליטו שהוא יכול לדבר עם המנהל ולשאול אם יש משרות אחרות באזורים פחות מסוכנים בעיר.

אחר כך המטופלים יבחרו את הפתרון הטוב ביותר לבעיה שלהם (פתרון אחד או שילוב של כמה פתרונות).

6. תוכנית פעולה

לסיום, חשוב מאוד להקדיש זמן רב כדי לעזור למטופלים לבנות תוכנית פעולה לביצוע הפתרון שנבחר. זה כולל:

• לפרק את הפתרון לשלבים קטנים (למשל, חיפוש עבודה יכול לכלול איסוף מידע על משרות פנויות, בירור מה נדרש למשרות שונות, עיון במכתבי ההמלצה ועדכון שלהם לחלק מהמשרות, וכן הלאה);
• לעזור למטופלים לבחור יום ושעה מסוימים שבהם יבצעו כל אחת מהמשימות, כי גם זה יעזור להם להשלים את השלבים האלה. אתם יכולים להשתמש בלוח (נספח ה) כדי לרשום מתי המטופלים ישלימו את השלבים של תוכנית הפעולה;
• להציע תזכורות שיכולות לעזור להבטיח שהמטופלים ישלימו את המשימות הרצויות (למשל התראות בטלפון הנייד, תזמון המשימות במקביל לפעילויות בקהילה או לזמני הארוחות, או תזכורת מחבר או מבן משפחה — כל אלה דרכים טובות לעזור למטופלים להשלים את המשימות).

אם פתרון כולל שיחה עם מישהו אחר ולמטופלים אין ביטחון בזה, ערכו איתם משחק תפקידים של האינטראקציה הזאת (או תרגלו אותה). זו יכולה להיות דרך טובה לעזור להם לתרגל מה יגידו, אם לפי התוכנית שלהם הם צריכים לבקש משהו או לדבר עם מישהו. זה יכול להגביר את הביטחון שלהם ואת הסיכוי שיבצעו את התוכנית.

7. בדיקה חוזרת

במפגש הבא תקדישו חלק גדול מהזמן לבדוק איך הלך ביצוע המשימות שתוכננו. דונו בקשיים שהתגלו בביצוע המשימות ועזרו למטופלים להתמודד איתם, כדי שבשבוע שאחרי יוכלו לנסות שוב לבצע את המשימות הרצויות. אם המטופלים הצליחו להשלים את התוכנית, אפשר לדבר על הצעדים הבאים שהם צריכים לבצע כדי להמשיך להתמודד עם הבעיה.

הבדיקה החוזרת חשובה גם כדי להגביר את הביטחון העצמי של המטופלים, וגם כדי להראות להם שאתם מאמינים שהשלמת המשימות האלה חשובה ושאכפת לכם אם הם מצליחים לבצע אותן. זה עוזר לבנות את הקשר, וגם משאיר בידי המטופלים את האחריות להתאמץ ולתרגל את האסטרטגיות בזמן הפנוי שלהם.

סקירה כללית של השלבים בהתמודדות עם בעיות

שלב	תיאור
1. רשימת הבעיות	• רשמו את הבעיות לפי חלוקה לבעיות שאפשר לפתור (אפשר להשפיע עליהן או לשנות אותן) ולבעיות שאי אפשר לפתור (אי אפשר להשפיע עליהן או לשנות אותן).
2. בחירת בעיה	• בחרו להתחיל בבעיה קלה יותר (שאפשר לפתור).
3. הגדרה	• בחרו את המרכיבים של הבעיה שהם מעשיים במהותם ושאפשר לשלוט בהם או להשפיע עליהם במידה מסוימת. • נסחו את ההסבר על הבעיה בצורה ספציפית וקצרה ככל האפשר. • נסו לא לכלול יותר מבעיה אחת. • אם לבעיה יש חלקים רבים, פרקו אותה והתמודדו עם כל חלק בנפרד.
4. סיעור מוחות	• קודם כול, עודדו את המטופלים לחשוב על כמה שיותר פתרונות לבעיה. בשלב הזה אל תדאגו אם הפתרונות טובים או רעים. • חשבו על מה שהמטופלים יכולים לעשות בעצמם, וחשבו גם על אנשים שיכולים לעזור להם להתמודד עם חלקים מהבעיה. • שקלו כוחות אישיים, משאבים או תמיכה שכבר קיימים. • נסו לעודד את המטופלים להעלות רעיונות בעצמם, במקום לתת להם פתרונות ישירות (אם אתם מתפתים לתת עצה, זכרו את האסטרטגיה — לשאול קודם מה הם היו אומרים לחבר).
5. החלטה ובחירה של אסטרטגיות מועילות	• מרשימת הפתרונות האפשריים, בחרו את אלה שמועילים ביותר להשפעה על הבעיה. • לאסטרטגיות מועילות יש מעט מאוד חסרונות למטופלים או לאחרים. • אסטרטגיות מועילות הן כאלה שאפשר לבצע (למשל, לאדם יש אמצעים כספיים, משאבים אחרים או יכולת לבצע את הפתרון). • אפשר לבחור יותר מפתרון אחד.
6. תוכנית פעולה	• בנו תוכנית מפורטת: איך ומתי המטופלים יבצעו את הפתרונות. • עזרו להם לבחור את היום והשעה שבהם יעשו את זה. • עזרו להם לבחור באילו פתרונות ינסו קודם, אם יש יותר מאחד. • דונו במשאבים שהם עשויים להזדקק להם כדי לבצע את התוכנית (למשל כסף, תחבורה, אדם נוסף וכן הלאה). • הציעו עזרים שיזכירו למטופלים לבצע את התוכנית (פתקים, לוח, תזמון הפעילויות במקביל לארוחות או לאירועים קבועים אחרים).
7. בדיקה חוזרת	• השלב הזה מתקיים במפגש הבא, אחרי שהמטופלים ניסו לבצע את התוכנית. • דונו במה שהם עשו ובהשפעה שהייתה לזה על הבעיה המקורית. • דונו בקשיים שהיו להם בביצוע התוכנית. • דונו במה שהם יכולים לעשות בשבוע הבא כדי להמשיך להשפיע על הבעיה ולהתמודד איתה, ותכננו את זה בהתאם למה שהשלימו בשבוע האחרון.

הצגת התמודדות עם בעיות למטופלים

היום נתחיל בבעיה שאמרתם שהיא מדאיגה אתכם יותר מכול. (ציינו אותה ובדקו שהמטופלים עדיין רוצים לעבוד על הבעיה הזאת קודם.) בכל בעיה, נתחיל בכך שנחליט אילו חלקים שלה מעשיים. (בפעם הראשונה ייתכן שתצטרכו להגיד למטופלים אילו חלקים מעשיים.)

האסטרטגיה שאלמד אתכם היום תעזור לכם עם החלקים המעשיים של הבעיה שלכם. היא נקראת "התמודדות עם בעיות". המטרה שלנו היא לראות אילו מרכיבים של הבעיה אתם יכולים לפתור או להשפיע עליהם. לא תמיד תוכלו לפתור את הבעיה כולה, אבל אולי תוכלו להשפיע עליה במידה מסוימת או לשנות את הדרך שבה אתם מגיבים לבעיה, וזה יכול לעזור להפחית רגשות שליליים. (ציינו את הרגשות השליליים של המטופלים.)

עברו עם המטופלים על כל אחד מהשלבים של "התמודדות עם בעיות". הקפידו להסביר בבירור את המטרה של כל שלב (היעזרו בדף העזר "התמודדות עם בעיות").

למשל, בשלב 3, סיעור מוחות על פתרונות, אתם יכולים לומר:

בשלב הזה, כל מה שאתם צריכים לעשות הוא להעלות כמה שיותר פתרונות אפשריים לבעיה הזאת, לא משנה אם הם רעיונות טובים או רעים. בשלב הבא תחליטו אילו פתרונות מועילים ביותר לפתרון הבעיה.

מצבי קושי או איום מתמשכים

סביר שרבים מהמטופלים שלכם חיים במצבי קושי מתמשכים, או אפילו במצבים מאיימים, ואלה עלולים לפגוע ביכולת שלהם לפתור את הבעיה שלהם או להתמודד איתה. ייתכן שהסיבה היא שלא בטוח עבורם לבצע פתרונות מסוימים (או אפילו לתרגל אסטרטגיות אחרות). עליכם לקחת את זה בחשבון תמיד ולדבר על דרכים לוודא שהמטופלים מוגנים ככל האפשר, ובמקביל לעזור להם לחשוב על רעיונות להתמודדות עם הבעיות שלהם. ייתכן שגם אתם וגם המטופלים תצטרכו להכיר בכך שבעיות מסוימות הם לא יכולים "לפתור" בתוך המצב שהם נמצאים בו כעת (למשל אם הם חיים בעוני, באזור סכסוך וכדומה).

חשוב גם שתמשיכו לאסוף מידע על הסיכונים הממשיים שהמטופלים חשופים להם. סביר שבכל מצב יש סיכון מסוים. אבל מטופלים עלולים להפריז בהערכת האיומים הצפויים. אם אתם לא בטוחים האם ההסתברות לסיכון בפעילות מסוימת גבוהה, התייעצו תמיד קודם עם המדריך או המדריכה שלכם.

תיאור מקרה

לומה היא אישה בת 34 שמספרת שהקושי העיקרי שלה הוא הקשר עם בעלה. היא סיפרה למסייעת שלה שבעלה פוטר לאחרונה מהעבודה, ומאז הוא לחוץ וכועס במיוחד. זה הכביד מאוד על הקשר ביניהם, ולומה מתחילה להרגיש חוסר תקווה עמוק בקשר למצב. הם רבים כמעט כל יום. זה משפיע גם על מצב הרוח שלה — היא אומרת שברוב הימים היא מרגישה עצובה מאוד ושקשה לה מאוד לעשות דברים שנהגה לעשות. בייחוד היא לא נפגשת לאחרונה עם החברות שלה, בין השאר כי פשוט לא מתחשק לה, אבל גם כי היא מתביישת בבעיות שיש לה.

לומה והמסייעת שלה דיברו על כל הבעיות שהיא ציינה בהערכה, והחליטו שהבעיה של הריבים עם בעלה היא החשובה ביותר, וגם זו שיותר מכל האחרות אפשר לפתור אותה. הן החליטו לבחור בבעיה הזאת כי היא גרמה לה קשיים רבים. לא הייתה לה בעיה קלה יותר שהיא רצתה להתמודד איתה. בין הבעיות שנחשבו חשובות אבל כאלה שאי אפשר לפתור: שבעלה ימצא עבודה חדשה ושבעלה יפסיק להרגיש כעס או לחץ. היא לא חשבה שיש בין הבעיות שלה בעיה לא חשובה, ולכן הרשימה הזאת נשארה ריקה.

לומה יישמה את האסטרטגיה "התמודדות עם בעיות" יחד עם המסייעת שלה, אם כי בתחילה היה לה קשה לערוך סיעור מוחות על פתרונות אפשריים. היא והמסייעת שלה עבדו יחד — ראו את דף העבודה המלא של "התמודדות עם בעיות" בעמוד הבא.

בעיות שאפשר לפתור: להפחית את הריבים עם בעלי, לשפר את מצב הרוח הירוד שלי	בעיות שאי אפשר לפתור: למצוא לבעלי עבודה ולהפחית את הכעס של בעלי
בחירת בעיה שאפשר לפתור?	ריבים עם בעלי כל יום
הגדרת הבעיה	אני רוצה להפחית את מספר הוויכוחים שיש לי עם בעלי. כרגע אנחנו רבים כל יום.
דרכים אפשריות להתמודד עם הבעיה (איך אני יכולה לפתור את הבעיה או להפחית אותה?)	• לא לעשות כלום — לחכות שהוא ימצא עבודה ולראות אם המצב ישתפר. • להגיד לו שהוא צריך לפנות לעזרה אל זקן הקהילה. • להגיד לו להתאמץ יותר בחיפוש עבודה. • אני יכולה לחפש דרך להרוויח כסף. • לדבר עם החברות שלי על הבעיות — לבקש מהן עצה. • לבקש עצה מאימא שלי. • להגיד לבעלי שאני לא מאושרת. • לעזוב אותו.
פתרונות מועילים	• לדבר עם החברות שלי על הבעיה. לדבר עם אן (חברה שאני סומכת עליה) על הבעיה. הייתה לה בעיה דומה עם בעלה, וסביר יותר שהיא תבין את המצב. • לבקש עצה מאימא שלי. להזכיר את הבעיה רק בקצרה ולשאול מה היא הייתה עושה. • להגיד לבעלי שאני לא מאושרת.
תוכנית (איך ליישם את הפתרון שבחרתם)	יום שלישי: לבקר את אן (חברה שאני סומכת עליה) בשעה 10:00, אחרי שאקח את הילדים לבית הספר. לדבר איתה על הבעיה של הריבים עם בעלי. יום חמישי: בביקור אצל אימא שלי, להזכיר לה שיש לי בעיות מסוימות עם בעלי. לשאול אותה מה היא הייתה עושה במצב שלי. שבת בבוקר: בעלי יהיה בבית. להגיד לו שאני מרגישה מאוד לא מאושרת כי אנחנו רבים הרבה. לחכות לתגובה שלו.
בדיקה חוזרת (אחרי שהתוכנית הושלמה)

לומה רשמה לעצמה כמה פתקים שיזכירו לה להשלים את התוכנית שלה במהלך השבוע הבא. היא הגיעה למפגש הבא אחרי שהשלימה את המשימות שלה. השורה האחרונה בטבלה (מועתקת למטה) מתעדת את הבדיקה החוזרת שלה.

בדיקה חוזרת (אחרי שהתוכנית הושלמה)

• אן הייתה מאוד תומכת. אמנם לא הייתה לה עצה חדשה, אבל השיחה איתה עזרה. הרגשתי טוב יותר אחר כך ומצב הרוח שלי השתפר קצת. דיברנו גם על דברים אחרים, וזה נתן לי הפסקה מלהרגיש עצובה כל הזמן. • אימא שלי אמרה שאני צריכה לדבר עם בעלי, אבל להבין את התסכול שלו ולא להאשים אותו בכך שפוטר. היא עזרה לי לתרגל איך אדבר איתו, אז הרגשתי בטוחה יותר. • דיברתי עם בעלי באותו ערב, כי הרגשתי שיש לי את הביטחון לפנות אליו. הוא הסכים איתי, אבל אנחנו עדיין לא בטוחים מה לעשות בקשר לזה. • עדיין היו לנו שני ריבים גדולים השבוע, אבל זה פחות מקודם, ואחר כך הצלחנו לדבר על הבעיות טוב יותר, בגלל השיחה הקודמת שהייתה לנו.

בדוגמה הזאת לומה לא פתרה לגמרי את הבעיה שלה (הריבים עם בעלה), אבל היא הפחיתה אותה במידה מסוימת. המעשים שלה השפיעו על ההשלכות של הבעיה הזאת, כלומר על ההשפעה שהייתה לריבים על מצב הרוח שלה — היא שיפרה את מצב הרוח שלה בכך שדיברה עם חברה שהיא סומכת עליה. באותו מפגש המסייעת שלה השתמשה במידע הזה כדי להדגיש את הרציונל של "מתחילים לזוז, ממשיכים לעשות" (ראו פרק 8). זה עזר ללומה מאוד לחזור לפעילויות שהפסיקה לעשות, וזה שיפר עוד יותר את מצב הרוח שלה.

באותו מפגש לומה והמסייעת שלה דיברו גם על מה שהיא יכולה לעשות כדי להמשיך לטפל בבעיה עם בעלה. הן עברו שוב על הפתרונות האפשריים שעלו קודם בסיעור המוחות, כדי לראות אם כדאי לנסות אחד מהם בשבוע הבא. הן גם ערכו סיעור מוחות על פתרונות חדשים שאולי יעזרו (במילים אחרות, הן עברו שוב את התהליך של "התמודדות עם בעיות", משלב 3).

לשבוע הבא הוחלט שלומה תדבר עוד עם בעלה על הריבים. היא החליטה שכדאי שהיא ובעלה יתרגלו יחד את האסטרטגיה "התמודדות עם בעיות". כלומר, הם יכולים לנסות לערוך יחד סיעור מוחות על כל הפתרונות האפשריים לבעיה שלהם — זה שהם רבים יותר מדי. כך הבעיה תהיה משותפת לשניהם, במקום שלומה תנסה להתמודד איתה לבד.

בפרק הזה למדתם

• לאילו סוגים של בעיות האסטרטגיה הזאת מתאימה
• השלבים של "התמודדות עם בעיות"
• איך להציג "התמודדות עם בעיות" למטופלים שלכם
• איך להתמודד עם קשיים מסוימים שעולים ביישום האסטרטגיה הזאת

נספח ה: השלבים של התמודדות עם בעיות

• רשימת בעיות
• בחירת בעיה
• הגדרת הבעיה
• חשיבה על רעיונות
• בחירת רעיונות
• תוכנית פעולה
• בדיקה חוזרת

נספח ז: מפגש 2

מטרות המפגש:

1. הערכת PSYCHLOPS במהלך ההתערבות וסקירה כללית (5 דקות)
2. הצגת האסטרטגיה "התמודדות עם בעיות" ועבודה על הבעיה העיקרית של המטופלים (70 דקות)
3. תרגול "התמודדות עם לחץ" (10 דקות)
4. קביעת משימות תרגול וסיום המפגש (5 דקות)

1. הערכה במהלך PM+ וסקירה כללית (5 דקות)

העבירו למטופלים את הערכת ה-PSYCHLOPS (הגרסה למהלך ההתערבות; נספח ב). על סמך התשובות שלהם, הקדישו את הדקות הראשונות לסקירה של השבוע האחרון. סקרו בקצרה גם את התרגול שלהם בנשימה איטית. דונו בקשיים שהיו להם עם האסטרטגיה הזאת ונסו להתגבר עליהם.

בדקו אם היו להם שאלות בקשר למפגש הקודם, ודונו בהן.

עברו איתם על החוויה שלהם בתרגול "התמודדות עם לחץ" במהלך השבוע האחרון ודונו בה. כדי לטפל בקשיים שהיו להם, ראו את טבלת העצות לתרגול "התמודדות עם לחץ" במפגש 1.

2. התמודדות עם בעיות (70 דקות)

מטרות:

1. להסביר איך "התמודדות עם בעיות" מועילה.
2. ללמד את השלבים של האסטרטגיה הזאת.
3. ליישם את האסטרטגיה הזאת על הבעיה שזוהתה בהערכה כבעיה שמדאיגה את המטופלים יותר מכול (היעזרו בדף העזר "התמודדות עם בעיות" — נספח ה).
4. לבנות תוכנית להתמודדות עם הבעיה, שהמטופלים יכולים לבצע במהלך השבוע (היעזרו בדף העזר של הלוח השבועי — נספח ה).

השלבים של התמודדות עם בעיות

שלב	תיאור
1. רשימת הבעיות	• רשמו את הבעיות לפי חלוקה לבעיות שאפשר לפתור (אפשר להשפיע עליהן או לשנות אותן) או לבעיות שאי אפשר לפתור (אי אפשר להשפיע עליהן או לשנות אותן).
2. בחירת בעיה	• בחרו להתחיל בבעיה קלה יותר (שאפשר לפתור).
3. הגדרה	• בחרו את המרכיבים של הבעיה שהם מעשיים במהותם ושאפשר לשלוט בהם או להשפיע עליהם במידה מסוימת. • נסחו את ההסבר על הבעיה בצורה ספציפית וקצרה ככל האפשר. • נסו לא לכלול יותר מבעיה אחת. • אם לבעיה יש חלקים רבים, פרקו אותה והתמודדו עם כל חלק בנפרד.
4. סיעור מוחות	• קודם כול, עודדו את המטופלים לחשוב על כמה שיותר פתרונות אפשריים לבעיה. בשלב הזה אל תדאגו אם הפתרונות טובים או רעים. • חשבו על מה שהמטופלים יכולים לעשות בעצמם, וחשבו גם על אנשים שיכולים לעזור להם להתמודד עם חלקים מהבעיה. • שקלו כוחות אישיים, משאבים או תמיכה שכבר קיימים. • נסו לעודד את המטופלים להעלות רעיונות בעצמם, במקום לתת להם פתרונות ישירות (אם אתם מתפתים לתת עצה, זכרו את האסטרטגיה — לשאול קודם מה הם היו אומרים לחבר!).
5. החלטה ובחירה של אסטרטגיות מועילות	• מרשימת הפתרונות האפשריים, בחרו את אלה שמועילים ביותר להשפעה על הבעיה. • לאסטרטגיות מועילות יש מעט מאוד חסרונות למטופלים ולאחרים. • אסטרטגיות מועילות הן כאלה שאפשר לבצע (למשל, לאדם יש אמצעים כספיים, משאבים אחרים או יכולת לבצע את הפתרון). • כאן אפשר לבחור יותר מפתרון אחד.
6. תוכנית פעולה	• בנו תוכנית מפורטת: איך ומתי המטופלים יבצעו את הפתרון או הפתרונות. • עזרו להם לבחור את היום והשעה שבהם יעשו את זה. • עזרו להם לבחור באילו פתרונות ינסו קודם, אם יש יותר מאחד. • דונו במשאבים שהם עשויים להזדקק להם כדי לבצע את הפתרון (למשל כסף, תחבורה, אדם נוסף וכן הלאה). • הציעו עזרים שיזכירו למטופלים לבצע את התוכנית (פתקים, לוח, תזמון הפעילויות במקביל לארוחות או לאירועים קבועים אחרים).
7. בדיקה חוזרת	• השלב הזה מתקיים במפגש הבא, אחרי שהמטופלים ניסו לבצע את התוכנית. • דונו במה שהם עשו ובהשפעה שהייתה לזה על הבעיה המקורית. • דונו בקשיים שהיו להם בביצוע התוכנית. • דונו במה שהם יכולים לעשות בשבוע הבא כדי להמשיך להשפיע על הבעיה ולהתמודד איתה, ותכננו את זה בהתאם למה שהשלימו בשבוע האחרון.

הצגת התמודדות עם בעיות למטופלים

היום נתחיל בבעיה שאמרתם שהיא מדאיגה אתכם יותר מכול. (ציינו אותה ובדקו שהמטופלים עדיין רוצים לעבוד על הבעיה הזאת קודם.)

בכל בעיה, נתחיל בכך שנחליט אילו חלקים שלה מעשיים. (בפעם הראשונה ייתכן שתצטרכו להגיד למטופלים איזה חלק מעשי.)

האסטרטגיה שאלמד אתכם היום תעזור לכם עם החלקים המעשיים של הבעיה שלכם. היא נקראת "התמודדות עם בעיות". המטרה שלנו היא לראות אילו מרכיבים של הבעיה אתם יכולים לפתור או להשפיע עליהם. לא תמיד תוכלו לפתור את הבעיה כולה, אבל אולי תוכלו להשפיע עליה במידה מסוימת או לשנות את הדרך שבה אתם מגיבים לבעיה, וזה יכול לעזור להפחית רגשות שליליים. (ציינו את הרגשות השליליים של המטופלים.)

עברו עם המטופלים על כל אחד מהשלבים של "התמודדות עם בעיות". הקפידו להסביר בבירור את המטרה של כל שלב (היעזרו בדף העזר "התמודדות עם בעיות").

3. התמודדות עם לחץ (10 דקות)

תרגלו נשימה איטית עם המטופלים. עזרו להם להתגבר על קשיים שהיו להם עם האסטרטגיה כשהם תרגלו לבד (למשל להתרכז בנשימה מהבטן, או להתרכז בהאטת הנשימה, וכן הלאה).

4. תרגול האסטרטגיות בין המפגשים וסיום המפגש (5 דקות)

עודדו את המטופלים לבצע את התוכנית של "התמודדות עם בעיות" ולהמשיך לתרגל "התמודדות עם לחץ". תנו להם את דף העזר "התמודדות עם בעיות" (נספח ה), כדי שיזכרו איך לפעול לפי השלבים, ואת דף העזר של הלוח השבועי (נספח ה), כדי שיזכרו מה תכננו לעשות בשבוע הקרוב.

הערות

13. מקור: היעילות של טיפול מבוסס בחינה עצמית ושל ביבליותרפיה קוגניטיבית בטיפול בדיכאון קל עד בינוני (The efficacy of self-examination therapy and cognitive bibliotherapy in the treatment of mild to moderate depression). Bowman, D., Scogin, F. & Lyrene, B. (1995). Psychotherapy Research, 5, 131–140.

טקסטים קשורים

• הערכות ב-PM+

  WHO